באמצעות הצעתו הקיצונית חושף סוויפט את חוסר הלב והאבסורד של המערכות הכלכליות והפוליטיות הרווחות. הטון של החיבור נותר מנותק וענייני, בניגוד מכוון להצעה המחרידה. זה יוצר תחושה של אירוניה ומאלץ את הקוראים להתמודד עם הבעיות החברתיות הבסיסיות.

בעקבות סקירת דוד ואזוב הסאטירה של סוויפט מדגישה את הדה-הומניזציה של העניים ואת הניצול העומד בפניהם. על ידי הצגת פתרון בלתי מתקבל על הדעת, הוא שואף לזעזע את הקוראים לחשוב על מציאות העוני והצורך בשינוי חברתי. היא משמשת כביקורת נושכת על אדישותם ועקשנותם של בעלי הכוח.